הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

בתזמון מושלם: ערן זהבי בא להחזיר את האליפות

שום דבר לא מקרי אצל גולדהאר. יש מי שידחוף את הקבוצה קדימה. אוהד צהוב

אילן בן חיים
אילן בן חיים  27.06.22 - 13:58

זה לא יכול היה להיגמר אחרת. יש כאלה שיודעים את זה עוד מהמפגש בקונפרנס ליג שזימן לנו את פ.ס.וו. אפשר לספר סיפורים על היעדר הצעות אטרקטיביות יותר, או על "ברירת מחדל", אבל אני יכול להבטיח לכם, זה לא מעניין אותנו. זהבי חזר. ואיביץ' בא לעשות סדר. ומי בכלל זוכר שרק לפני חודש סיימנו עונה מאכזבת בלי שום תואר. זה נראה לקוח מחיים אחרים, של אוהדים שלא היה להם את המאמן הזר הגדול ביותר שהיה פה. לא כאלה שהסקורר הכי טוב שאפשר היה להביא לפה שלהם עכשיו. אבל כן כאלה שהקפטן שלהם הוא שרן ייני, כי צריך איזה סלע בתוך הים הגועש הזה.

עכשיו האופוריה בשיאה, ומי שלא ראה שמחת אוהדי מכבי ברשתות לא ראה שמחה מימיו. בקרוב היא עלולה להתנפץ לנו בפנים, אבל אלו בעיות של עוד כמה חודשים, למה לערבב שמחה בשמחה.

כשאיביץ' חתם, כל אוהד מכבי התרווח לאחור במושבו, חייך לעצמו בלב (הרי איביץ' לא מרשה לשחרר חיוך בפומבי), והסיר מעצמו את כל דאגותיו, במעין זן השייך לגדולי מתרגלי היוגה. כי עם שחרור אותו פוש לאוויר העולם, כל אוהד ידע ששוב עומד על הקווים מישהו שאפשר לסמוך עליו. כזה שיוציא את המקסימום מהשחקנים, ואז עוד קצת.

אחרי שירדה הפאניקה ממינוי המאמן, החלנו להפנות את יהבנו למטרה הגדולה הבאה – שחקני חיזוק, כי ככה זה בקהל הצהוב, אנחנו תמיד רעבים לעוד. כיאה לחזרת המאמן המיתולוגי, בורסת השמות כללה כל שחקן שכיכב במכבי בשנים האחרונות, מיוני כהן שבאיטליה, דרך דסה ודור פרץ שמחפשים קבוצות חדשות, מיכה ואצילי – אתם לא, ועד הפנטזיה הגדולה. האיש שיחס רגעי האושר לכמות הזמן ששיחק בקבוצה הוא הגבוה בתולדות המשחק.

חלקנו אמרנו לעצמנו, ולכל מי שמוכן היה לשמוע, שאין סיכוי שהוא יחזור, הרי למה לקלקל את הרגעים היפים. חלק אחר טען בתוקף שהפעם זה קורה, "ואיזה כיף למי שיודע". ויש את הרוב הדומם, שקיווה, פנטז, ובלילות, כשכל הבית כבר ישן, חשבו לעצמם: "למה זהבי התכוון כשהוא העלה חביתה צהובה לסטורי?".

אומר בזהירות המתבקשת, שלא היה כדבר הזה בספורט הישראלי, ואולי בכלל. כל סטורי של זהבי זכה לפרשנויות באולפנים, האוהדים שיוועו לכל בדיל מידע ממסקרי הקבוצה, והרגלי האכילה של חיים נחום הפכו לנחלתם של כל אוהד כדורגל בישראל ובברזיל. בראש שלנו נבנו חלומות אחרי כל שיר ששר רונן קצב עם העלאת התריסים בבוקר, רק כדי להתנפץ באותה מהירות אחרי דיווח של יוזר ברזילאי בטוויטר עם 150 עוקבים.

ובסוף זה קרה, בדיוק כמו שזה אמור היה לקרות. במתקפה ברשתות החברתיות, עם סרטון חזרה מרגש שהופק לכבודו ובקולו, דקה לפני היציאה למחנה האימונים, ובתיאום מושלם בין השחקן לקבוצה, כדי להפיק את המירב מהסיטואציה. ינסו לספר לנו על חזרה מרגשת, על "הלב" שהכריע. אבל במכבי של גולדהאר, ולא פחות מכך, אצל זהבי, שום דבר לא קורה מהבטן או בשליפה (ראיתם מה עשיתי פה?). זה קרה כי מכבי הייתה צריכה זהבי, לא בעמדת החלוץ, אלא בקבוצה. כזה שידחוף את השחקנים וישמש דוגמה. כזה שיהיה גדול מהחיים. כזה שבא למכבי כי יש לו מה להרוויח. כי זה זהבי, שחקן עם תזמון מושלם מול השער, כמו מחוץ למגרש. שחקן ואדם שהסיפורים רודפים אחריו, ואין סיפור טוב יותר מאשר להחזיר את האליפות הביתה.